תזונת ילדים

כולם יודעים שילדים צריכים לאכול בריא ומאוזן , להפחית ממתקים וחטיפים ולאכול ארוחות בזמן.

השאלה היא – א י ך  ע ו ש י ם  א ת  ז ה ?

בררנות, השמנה ורזון  של ילדים נתפסים לרוב בצורה מוטעית כבעיות אכילה. למעשה הרוב המוחלט של הבעיות הוא למעשה בעיות האכלה . מה ההבדל תשאלו?

בעיית אכילה היא בעיה פיזית ביכולת האכילה של הילד . למשל יכולת מציצה חלשה של ילוד , קושי בבליעה ועוד בעיות הנובעות ממחלה או מום. לרוב , כאשר קיימת בעיית אכילה , "מתיישבת" עליה בעיית האכלה ביתר קלות, ומחמירה את המצב התזונתי של הילד.

רובם המכריע של הבעיות אינן בעיות אכילה כאמור, אלא בעיות האכלה. מצפייה לאורך שנים בבעיות האכלה ומפתרונן, אוכל לומר בביטחון רב כי הן נובעות מחלוקה לא מוצלחת של האחריות על האכילה בין ההורים והמטפלים לבין הילדים. את הכללים המאוד טבעיים , הנובעים מהפעלת סמכות הורית ביחסי האכלה, הסדירה עבורנו הדיאטנית והעובדת הסוציאלית האמריקאית אלין סאטר בספרה "ילדים ואכילה" . כדאי לכל הורה לקרוא את הספר. פרק אחר פרק מתארת אלין סאטר בעיות שונות כמו בררנות, השמנה, התמודדות עם מחלות כמו סוכרת נעורים ועוד. בכל פעם המסקנה זהה: חלוקת אחריות על האכילה בין ההורים לבין הילדים המתקיימת בצורה נכונה נותנת את המענה הטוב ביותר לבעיות האכלה בין הורים לילדים , יהיו המחלות בהן לוקים הילדים אשר יהיו.

בקצרה, חלוקת האחריות על האכילה היא:

הורים קובעים מתי אוכלים, כולל היכן אוכלים והאווירה בארוחה ומה אוכלים בכל ארוחה. עליהם לשמש דוגמא לאכילה נכונה. גם ילדים אחרים במשפחה, להם אין בעיות נכנסים למשוואה. אל להורים להניח לילדים לקבוע בנושאים אלה.

הילדים קובעים האם וכמה יאכלו בכל ארוחה המוגשת להם. גם אפס (0) הוא כמות לגיטימית.

התנאי הבסיסי להצלחה הוא כבוד ודרך ארץ. באחריות ההורים לכבד ולדרוש כבוד בחזרה.

הורים וממטפלים המצליחים להניח לניסיונות השליטה באחריות לא להם , ולהתרכז בעבודה הקשה של לקיחת אחריות על חלקם ביחסי ההאכלה, מצליחים גם בהשגת יחסי האכלה תקינים וחיסול חזית מלחמה עקובה בינם לבין הילדים .הילדים לומדים להעריך אכילה, מגוונים את מקורות מזונם, מאזנים את תזונתם  וגדלים טוב יותר.

 

מהיכן אני שואבת את הביטחון לתת מענה? שנים של צפייה בילדים אוכלים ומואכלים: ילדי גן ופעוטון, ילדים בבית חולים, ילדים בפנימיות, טיפול בילדים במסגרת קופות החולים. את כולם המענה הנכון: חלוקת אחריות נכונה בין ההורים והמטפלים לבין הילדים , קידם לכיוון גיוון המזונות, ארוחות מסודרות וגדילה טובה יותר.